בלוג

 המשפט "למה לא מאה?" הוא משפט מכונן בחיים שלי. הוא טראומטי עבורי וכנראה שהעברתי אותו במודע או שלא גם לילדיי.  לקראת תחילת כיתה א'  של נכדי הבכור יש ניצנים המבשרים כי כנראה  שהמוטציה תעבור אליו. לפי הידוע לי, משפט זה קיים במשפחתנו מזה כמה וכמה דורות.
למה לא מאה?
למה לא מאה במבחן?
למה לא מאה במבחן מתמטיקה בכיתה ז?
למה לא מאה במבחן מאמץ השבוע?
למה לא מאה במבחן אודישן לתחרות טלוויזיה בשם המרדף...?


אני תמיד שואף למאה אחוזים. פחות ממאה זו אכזבה. 
האם גם אצלכם זה כך? אם כן, וודאי תזדהו עם הנכתב כאן.


למשל, הנה דוגמא מהשבוע: קבעתי לעצמי תור לצנתור וירטואלי. קרדיולוג אמר לי בתום מבחן מאמץ שביצעתי למטרות ספורט אתגרי, כי הלב שלי תקין ב- 99% והקורונרים (עורקיקים המספקים דם לשרירי הלב) פתוחים. 
למה לא מאה אחוז? שאלתי? ומיד החלטתי לעשות לעצמי צנתור וירטואלי ולהוציא בו 100. 


כשהייתי בבית הספר היסודי, במאה הקודמת, המורה לחשבון החזירה לי מבחן ועליו הציון  99 מוקף בעיגול בתוספת מילות הערכה: "כל הכבוד אריאל! מצטיין בחשבון". 
המושג מצטיין מתייחס לדעתי לציון מעל 94. אבל רציתי ציון 100. 
ידעתי שזו תהיה התגובה של אמי. 


לכן, מתוקף זה שאני יודע כי השאלה המכוננת "למה לא מאה"? הונחלה גם לילדי, אימצתי לעצמי מספר משפטים שאני אומר לנכדי כדי שיתגברו על "למה לא מאה?" של הוריהם:  
1. אני אוהב אותך, את הרעיונות שלך ואת האופי שלך
2. כשאת איתי את יכולה לנסות כל מה שתרצי.
3. אני מתרגש שאתה משתף אותי בסיפור שסיפרת לי!
4. איזה כיף לי להיות סבא לילד נפלא כמוך!


המשפט שעליו גדלתי הוא מעולה. "למה לא מאה?" 
זו קריאת כיוון,
זו הצטיינות,
זו שייכות למשתדלים להגיע למקסימום,
זה משפט מעולה.
כשאני טס האם אני יכול לשאול את הקברניט האם קיבל מאה במבחן ספר מטוס סגור?
כשאני נכנס לניתוח האם אשאל את המנתח האם קיבל ציון 100 בשלב ב'?
כשאפגוש פסיכולוג שנובר לי במח, האם אשאל אם סיים את לימודיו בהצטיינות יתרה?
כי המח שלי רגיל למאה...


ההבנה הזו כי לא תמיד יש לשאוף לציון 100 בכל תחום מחלחלת בי כבר מספר שנים והיא מלמדת אותי כי אולי בה טמון אחד הסודות לחיים מאושרים ומוצלחים ואולי גם בריאים יותר.
בתחרויות כישרונות רבות בעולם, לעיתים קרובות הזוכים בפרס השני והשלישי, הם אשר יממשו את מלוא הפוטנציאל שלהם בעשיה הקשורה לכשרון שלהם. לטעמי, ה'חלון הזדמנויות הזה' שבין הפחות מאה למאה הוא זה שמעודד צמיחה, התפתחות והתקדמות.  הוא שמייצר סטימולציה למוח, לגוף ולרוח.


ואולי כדי לנו להשקיע במקומות נוספים על-מנת שבני האדם יחיו חיים טובים וארוכים גם אם לא זכו בציון 100במבחן במתמטיקה...בראשי עולות מחשבות על השקעה בפיתוח אינטליגנציה רגשית, למשל, על פעולות למען הנפש.


'נפש בריאה בגוף בריא' היא מנטרה המוכרת לאדם עוד מימי העולם העתיק. על פי התפיסה היוונית, אדם שלם הוא זה שמתקיימים בו שני עקרונות זה לצד זה, הגוף והנפש. היה זה אפלטון שאמר שחייבים להשקיע בשניהם. 


ואולי נשקיע בפיתוח קשרי קהילה, התנדבות ותמיכה בזולת ובתחום זה נשתדל לקבל את הציון 100? לדעתי זוהי אופציה שוויונית ופתוחה לכולנו ומתגמלת ביותר.


זה לא אומר שאני מזלזל בתכונות של חתירה למצוינות ובתחרותיות שעל ברכיהן גדלתי. ויחד עם זאת אני גם גאה שהשאלה "למה לא 100?" מקבלת עבורי כיום משמעות חדשה ומבדיחה הנזרקת תדיר לאוויר היא הפכה לאתגר. כסבא צעיר אני מנסה כעת למתן ולאזן את התחרותיות שלי ושל נכדיי. 


ומה איתכם? מהו המשפט המכונן מבית אמא ואבא שעליו גדלתם? אשמח לשיתוף זיכרונות ותובנות.


שלכם,
פרופ' אריאל עמנואל רבל